הרגשות והמערכת העצבית האוטונומית

התת-מערכות הסימפתטית, הפרסימפתטית והאנטרית של המערכת העצבית אחראיות לרגולציה של ההורמונים השונים שמובילים לרוב התגובות הרגשיות שלנו.

המערכת העצבית הסימפתטית מתפעלת כתגובה למתחים, כמו איום מתפרצת. הפעלה זו מביאה לשחרור של ההורמונים אדרנלין וקורטיזול, שמגבירים את קצב הלב ואת לחץ הדם. המערכת העצבית הסימפתטית גם אחראית לשחרור של הנוירוטרנסמיטר נוראפינפרין. נוראפינפרין הוא שחקן מרכזי ברגולציה של הרגשות, שכן הוא מעורב במעגל הפחד של המוח. כאשר אדם מחשוף למתח, המערכת העצבית הסימפתטית מפעילה את שחרור הקורטיזול. שחרור זה של קורטיזול יכול להוביל להגברה ברמות החרדה.

המערכת העצבית הפרסימפתטית מתפעלת כתגובה לממריצים מרגיעים, כמו מראה של מאכל או קולו של אדם שאנחנו אוהבים. הפעלה זו מביאה לשחרור של הנוירוטרנסמיטר אצטילכולין, שמאט את קצב הלב ומגביר את זרימת הדם למערכת העיכול. אצטילכולין מעורב גם במעגל התגמול של המוח ונחשב לשחק תפקיד בחוויה של הנאה.

לבסוף, המערכת העצבית האנטרית (מוח-מעי) מרגלת את ייצור של מעל ל-90% מהסרוטונין של הגוף, שהוא שחקן מרכזי ברגולציה של המצב הרוח והרגשות. נחשב שהסרוטונין משחק תפקיד במניעת חרדה ודיכאון.

תת-מערכות שונות של המערכת העצבית אחראיות לרגולציה של ההורמונים השונים שמובילים לרוב התגובות הרגשיות שלנו. על ידי רגולציה ואיזון של המערכת העצבית, אנחנו יכולים לבנות עמידות מוגברת למתח, לחרדה, ולדיכאון.