הגדרת גבולות

הגדרת גבולות עם אחרים לא רק מועילה למערכת העצבים שלנו, אלא גם לבריאותנו הכללית ולרווחתנו. כאשר אנו מגדירים גבולות, אנו מסוגלים להגן על עצמנו מדבקות רגשית, מתגובת הווגל הדורסלי, ומתגובת הסימפטי.

דבקות רגשית היא הנטייה של רגשות להיות מדבקים. כאשר אנו ליד מישהו שכועס או מותר, אנו סביר להניח שנהפוך לכועסים או מותרים גם אנחנו. זה מכיוון שאנו משקפים את הרגשות של אלה שמסביבנו. על ידי הגדרת גבולות, אנו יכולים להגן על עצמנו מלהישפע מהרגשות השליליים של אחרים ולשמר בהירות.

כאשר אנו לא מגדירים גבולות, מתצבר כעס, שבטווח הקצר מוביל לתגובת הסימפטי של לחימה או בריחה. תגובה זו מאופיינת בעלייה בדופק ובלחץ דם, ויכולה להוביל לחרדה ופאניקה. בטווח הארוך, כעס שלא מעובד מוביל לתגובת הווגל הדורסלי, כאשר אנו מעבירים מסר למערכת העצבים שלנו שאינה בטוחה להגדיר גבולות. תגובה זו מאופיינת בהפסקה, דיסוציאציה, ירידה בדופק ובלחץ דם, ויכולה להוביל לעייפות כרונית, דיכאון, וניכור חברתי.

כתוצאה מכך, הגדרת גבולות היא חיונית לשמירה על בריאות מערכת העצבים שלנו - אנו מסוגלים להגן על עצמנו מדבקות רגשית, מתגובת הווגל הדורסלי, ומתגובת הסימפטי. כאשר אנו עושים זאת, אנו מנתבים את הכעס שלנו לרחמים עצמיים, ומשמרים מערכת עצבים מאוזנת ומונעת כתוצאה מכך.